<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ד</h1>
<h2>דף נט.</h2>
סימני טהרה של חגבים הן ד'. א'. ד' רגלים. ב'. ד' כנפים. ג'. שיהיו כנפיו חופין את רובו רוב הקפו ורוב אורכו. ד'. שיהיו לו קרסולים והם הרגלים הגדולים שסומך עליהן כשקופץ. ואם יש לו אלו הד' סימנים כשר, בין יש לו (פדחת) [גבחת] בין אין לו (פדחת) [גבחת] כלומ' שרובו שלהן פדחת, בין יש להן זנב בין אין להן זנב, בין ראשו ארוך בין אין ראשו ארוך ובלבד שיהיה שמו חגב פשוט. וכתב רש"י כי בארצו היו מהמיני' הללו שהיו להן ד' סימני טהרה שכתבתי והיו נוהגין בהן איסור כי לא היו יודעין אם היה שמן חגב. ועוד פשוט אם אין לו עכשיו אלו הסימנים ועתיד לגדלם אחר זמן כשר.
<h2>דף סו.</h2>
כת' רש"י בשם בה"ג כי חגבים אינם טעונים שחיטה שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף וגו' העוף כמשמעו ולא שרץ העוף והיינו מינים קטנים וכל נפש החיה הרומש' במים אלו דגים וכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים ומדהזכירם אחר דגים ש"מ דאין טעונים שחיטה. וכן מוכח בשבת [צ' ע"ב] דחגב טמא אין מצניעו לקט(ו)ן לשחוק בו שמא ימות ויאכלנו, משמע דטהור אין לחוש. וכן משמ' בכרתו' [כ"א ע"א]. וע"ז [ל"ח ע"א] מההיא דגוי שהצית את האגם באור כל החגבי' אסורים. ומפ' טעמא משום דלא ידעי' הי טמא והי טהור, ולא חיישי' לשחיט'. וכן בתוספתא [תרומות פ"ט ה"ו].
